אגם, אהובה שלנו, ילדה קטנה שהיא בעצם הכי גדולה שיש. קיבלת אותי למשפחה, בפה חסר שיניים עיניים גדולות ומחייכות והיית לי מייד לבית.
תמיד היית ילדה של חופש, לא נשארת דקה באותו המקום, תמיד קופצת ממשימה למשימה, מפרח לפרח יונקת מכל הטוב שיש לעולם הזה להציע לך. אבל תמיד שומרת על מקום בלב וחיוך בשביל כל אחד שפגשת בדרך.
חיה בלי להתעכב על כלום, הכל בא לך בקלות, בעלת יכולת נדירה לשלב בין עולמות, בין למידה וכיף חיים, בין משפחה וחברים, בין העולם הגשמי לרוחני.
כשסיימת את הקורס בהצטיינות כתבתי לך שאת ילדה/אישה מדהימה עם יכולות קוגניטיביות ורגשיות מהגבוהות שאי פעם פגשתי. מה הייתי נותנת עכשיו לראות עוד קצת מהאישה שהבטחת להיות. היית ותישארי אחת ויחידה.
אחת שחייבת להיות הראשונה בהכל, הפעם אגמי יכולת לוותר על הבכורה. נוחי על משכבך בשלום ילדת פרחים אהובה שלי
"הַיָּרֵחַ שָׁקַע – נִפָּרֵד וְאֵלְכָה לִי, יַלְדָּה, אֶל הַדֶּרֶךְ וּוַדַּאי נִפָּגֵשׁ אָז אֵי שָׁם בַּחֲלוֹם בְּחִיּוּךְ זִכָּרוֹן". (חיים גורי)
